שמונה אנשים סביב המדורה ומקל דיבור אחד 

לפעמים נפתחת דלת, היא נשארת פתוחה למשך זמן מה. אם אתה מחפש משהו, תראה את הדלת.
לפעמים נפתחת דלת, לרווחה, מזמינה כל אחד, כל אחד מוזמן לעבור. הדלת תישאר פתוחה לפרק זמן מסוים ואחר תיסגר. תצטרך להמתין עד שתיפתח שוב וזה יכול לקחת שנים.
מדברי השמאן יוצר מציאויות
ינשוף כחול רואה

כל דמיון בין הסיפור למציאות כלשהיא, הינו מקרי בלבד.

קבוצת האנשים יושבת מסביב למדורה בחורשה. הם יושבים בנוחות על כריות ומזרונים.
חרמש דק בשמיים והמדורה מפיצה אור סביב וחמימות נעימה.
המדריך, נוצה מקשטת את שערו השחור, מוסיף עוד ענפים למדורה מתוך ערמת ענפים שמונחת לידו.
הוא מאוד שלוו ורגוע ומקרין נינוחות ובטחון. מחייך אל הסובבים אותו.
שמי ש. אנחנו נפגשים כאן כדי להתחיל מסע ואולי להמשיך מסע שהבטחנו לעצמנו פעם ושכחנו. אז אף פעם לא מאוחר להתחיל או להיזכר. הגעתם לכאן כל אחד מסיבה אחרת ובסיום הערב הזה כל אחד יפנה לדרכו. בינתיים כאן אנחנו במעגל ביחד ונתחיל עם הסבר על המקל הזה שאני מחזיק בידי, זהו מקל דיבור. ש. אוחז בידו מקל, מעין מטה, ענף עבה ועליו מלופפים סרטים אדומים, בקצות הסרטים שזורים חרוזים כחולים ולבנים.
מקל הדיבור לקוח מהתרבות האינדאנית, הוא עושה סדר, מאפשר להקשיב ולכבד את דברי השני עד סיום בלי להתפרץ לדבריו. כאשר מישהו מסיים את דבריו הוא מניח את המקל או מעביר אותו לזה שלידו.
אתם מוזמנים להציג את עצמכם ולספר מעט או הרבה
כאוות נפשכם על מה שהביא אתכם לכאן, לפנינו כל הלילה.
החבורה מסביב למדורה, פניהם רציניות, אש המדורה מטילה צללים סביב.
הם יושבים וממתינים לראשון שיעז ויקח את מקל הדיבור.
ר. לוקח את מקל הדיבור, מכחכח בגרונו. שמי ר.
אני עובד בנק, אוהב את עבודתי, את משפחתי, אשתי וילדי, יש לי שניים, בת ובן, שניהם בבית הספר. יש לי חיים ממש מסודרים וטובים. בתקופה האחרונה החלה אשתי ללכת להרצאות וסדנאות בנושאים מטאפיזיים, כך היא מגדירה זאת. הלכתי אתה פעם אחת להרצאה אבל נרדמתי והיא כעסה מאוד. הבטחתי לה שאם אראה משהו שיעניין אותי, אנסה. ב., זו אשתי הביאה לי את הדף על הסדנא הזו וזה דוקא סיקרן אותי, אז אני כאן.
ר. מניח לפניו את מקל הדיבור ואז מתבונן אל היושב משמאלו ומגיש לו את המקל.
נ. לוקח את מקל הדיבור, נראה נבוך אבל מתעשת ושולח מבט אל האנשים סביב.
שמי נ. וזו פעם ראשונה בשבילי שאני בכלל משתף במשהו מחיי. משום מה אני חש מאוד חופשי לעשות זאת כאן.
גדלתי בבית יתומים, לא הכרתי חיים אחרים, בשבילי זה היה בית. כשהייתי בן חמש אימצה אותי משפחה שהיו לה שני ילדים משלה ועוד חמישה ילדים מאומצים, כמוני, ביחד היינו משפחה גדולה. כולנו עבדנו במשק של ההורים המאמצים. אהבתי לטפל בחיות, גיליתי עולם נפלא שגרם לי אושר. ההורים המאמצים אמרו לי שאם ארצה אוכל להיות רופא חיות, רופא שמטפל ומרפא בעלי חיים. זה היה באמת חלום חיי והוא התגשם. קבלתי עזרה ותמיכה לאורך כל הדרך ואני אוהב את העבודה שלי ובשבילי היא דרך חיי. הורי המאמצים כבר אינם בחיים ואת הורי האמיתיים אף פעם לא חיפשתי כי לא הרגשתי צורך. אין לי אישה וילדים ואינני מרגיש צורך להקים משפחה, לא כיום, בעצם אין לי הרבה זמן לחיי משפחה, הזמן שלי סובב סביב בעלי החיים, אז למה אני כאן - אחד הכלבים שגדלתי מת, הוא מת בזמן ניתוח מסובך. בכיתי, אינני זוכר מתי לפני כן בכיתי, היה בחזי כאב כל כך גדול, כאילו נפער בו חור. אחרי כמה ימים הבחנתי בחוברת פתוחה על השלחן בחדר ההמתנה במרפאה, היה שם מאמר והכותרת משכה את תשומת לבי, כך הגעתי לכאן, אני סקרן, רוצה לנסות להבין יותר.
נ. משתתק וסביב מין דממה עמוקה של הכלה של דברים.
נ. מחזיק את מקל הדיבור ומלטף אותו כמו מודה לו על שאיפשר לו לבטא עצמו בחופשיות. עכשו הוא מעביר לאט במין הילוך איטי את המטה לג. שאוחזת בעדינות את מקל הדיבור בשתי ידיה ועוצמת את עיניה.
שמי ג. היא פותחת ואומרת כשהיא פוקחת את עיניה. יש לי חלום, מאז שהייתי קטנה, חלום על מציאות אחרת, חיים אחרים, מציאות שבה כולם חיים בשלום והרמוניה, מציאות שבה אנשים מחייכים זה לזה, מציאות שבה האדם חי בהרמוניה עם בעלי החיים והטבע, מציאות שבה בית ספר הוא מקום נהדר להיות בו ולגדול, מאז שהייתי קטנה זה היה החלום שלי.
אבא שלי תמיד אמר לי שאין דבר כזה מציאות מושלמת ושאני צריכה להתרגל לחיות במציאות הזו ולקבל אותה אחרת אהיה אומללה. היום אני מורה בבית ספר, חשבתי שבדרך הזו אוכל לעשות משהו כדי לשנות מציאות קיימת אבל אין לי כלים ואני מאוכזבת ומתוסכלת. במקרה ראיתי את החוברת באחת החנויות למכשירי כתיבה, כמו במקרה, חשבתי שאולי יש איזה מסר כאן בשבילי, עזרה והדרכה לחיים אחרים ולכן אני כאן. ג. שדיברה בשקט וברכות סיימה את דבריה בהחלטיות, נסבה לשמאל, התבוננה ביושב לצידה והעבירה לו במין תנועה חגיגית את מקל הדיבור.
ח. אוחז את מקל הדיבור מנענע אותו. עכשו מתגלה כי יש גם פעמונים על מקל הדיבור שנענוע חזק יותר גורם להם להשמיע צליל.
ח. מגלגל את מקל הדיבור באצבעותיו.
ערב טוב, שמי ח. ואני כאן בגלל אשתי.
הוא מחייך במבוכה, כן, זה משפט שכולם משתמשים בו כבדיחה אבל אצלי זה באמת כך. ת. זוגתי היקרה אוהבת ללכת לסדנאות אבל לא לבד. כאשר נישאנו זה היה ההסכם בינינו, אני מצטרף אליה למפגשים. אתה לא צריך ממש להשתתף, אמרה לי, פשוט תהיה נוכח ואני הסכמתי. מאז חלפו שמונה שנים, אני מתמיד ודווקא נהנה. ח. מרים את מבטו ממקל הדיבור, מחייך אך ת. ומעביר אליה את מקל הדיבור, מנענע את המקל כדי שישמיע את צלילי הפעמונים ואז מוסר לה אותו.
ת. לוקחת את מקל הדיבור, מבטה מרפרף באהבה על פניו של ח., היא מדברת ודיבורה עדין כמראה.
כשהייתי קטנה הייתי רואה פיות וגמדים וכל מיני יצורים קטנים. הייתי מדברת אתם והם היו החברים שלי. כולם צחקו ממני ואמרו שאני מדמיינת אותם. החלטתי שכאשר אגדל אוכיח לכולם שיש פיות ויצורי טבע. היום אני יודעת שאלה לא דמיונות כמו שאמרו לי בילדותי. היום אני יודעת שיש עולמות אחרים ואני מחפשת אותם. כבר אינני רוצה להוכיח לאחרים מספיק לי החיפוש הזה עם עצמי. אני חיה חיים כפולים, העבודה בבנק והחיפוש אחרי העולמות הבלתי נראים.
טוב שח. מלווה אותי ומשמש לי עוגן.
ת. משתתקת, משפילה ראשה לרגע קט, אחר כך מעבירה את מקל הדיבור.
ס. מחזיקה את מקל הדיבור, מתבוננת בו.
אני ס. אדבר אחר כך. היא משתתקת, פניה מאדימות, במהירות היא מעבירה את המטה למ. שמושיטה בשמחה את ידיה לאחוז במקל הדיבור ומיד פותחת בדיבורה, נרגשת, שמי מ. הייתי בת יחידה להורים שאינם כבר בחיים. בחייהם הם עברו סבל רב מגיל צעיר. גדלתי עם הסגירות שלהם, הבדידות שלהם והכאב. זה הוטבע בי. הייתי ילדה מסוגרת ומתבודדת, הייתי ילדה שמנה ומכוערת. תמיד חלמתי ורציתי להיות אחרת, שונה, מיוחדת. אחרי השרות נדדתי מעבודה לעבודה, עברתי מעיר לעיר, רציתי להתרחק מהבית. נסעתי לארץ אחרת וחזרתי רק כשהורי נזקקו לי ובקשו ממני לשהות אתם בזמן שנותר להם. באותה תקופה גיליתי את קלפי הטארו ונפתח לפני עולם חדש וקסום. למדתי את נושא קלפי הטארו והתחלתי לעסוק בכך להכנסתי. מאז, זה היה לפני כשש שנים אני עוסקת בכך ואוהבת את העשייה הזו, את המפגשים עם האנשים ובכל זאת יש אצלי משהו שעדיין ממשיך להציק בפנים, מין געגוע לא ברור, כמו משהו מנסה לומר לי דבר, אני מחפשת את המשהו הזה, רוצה שיהיה ברור.
מ. סיימה לדבר ומביטה לימינה לעבר ס. ומציעה לה את מקל הדיבור בשתיקה. ס. מניעה בראשה לשלילה.
מ. מעבירה את מקל הדיבור לש. שלוקח את מקל הדיבור ואומר, אנחנו כאן כמו כלי נגינה, כלים שכל אחד מהם משמיע צלילים שונים, לכל אחד מנגינה שונה . ננסה הערב להתחיל ליצור מנגינה הרמונית ביחד, מנגינה שלאחר שניפרד הערב וכל אחד ילך לדרכו הוא ימשיך לשמוע בתוכו את המנגינה.
ש. מחייך אל קבוצת האנשים, מוסיף גזר עץ למדורה, הגיצים עולים מעלה ולהבות כתומות מרקדות. נעשה הפסקה, הוא אומר, זמן טוב לשתות תה חם וריחני, מה
דעתכם ?
כן, זהו בדיוק הרגע המתאים לצאת להפסקה.
...מתוך להבות המדורה עלתה ישות של אור וחיבקה אותם. הם לא ראו אותה אבל חשו שהם אהובים, במקום הנכון, בזמן הנכון, ביחד...